ארכיון חודשי: יוני 2015

'העתק/הדבק' – בעיה או הזדמנות?

באחת מיחידות ההוראה שעסקתי בהן השנה ביקשתי מהתלמידים להעלות על הכתב את מחשבותיהם בנושא 'מהי התנדבות?'. המשימה ניתנה אחרי שעסקנו מעט בנושא והתלמידים קראו על צורות שונות של התנדבות.

לצורך מילוי המשימה היו תלמידים שעשו את מה שהם רגילים לעשות כשהם רוצים לדעת משהו. הם פשוט כתבו בגוגל 'מהי התנדבות', מצאו את המילים שיוצרות תשובה הולמת ועשו "העתק-הדבק" כתשובה ובזה סיימו את תפקידם.

אני המורה, בחושיי המפותחים כבר זיהיתי שלא מדובר במילים של התלמיד. רגע… אלו המילים גם של תלמידים אחרים. מה, הייתכן שהם העתיקו?

אוי! שוד ושבר, אלו המילים של ויקיפדיה, והרי אמרתי להם מאות פעמים שלא מעתיקים מוויקיפדיה!

אני מזמין אתכם לעצור, לחשוב רגע בהיגיון ולפרוט את פעולותיו של התלמיד.

  • התלמיד קיבל מטלה וקרא אותה.
  • על מנת לפתור אותה הוא השתמש בכלי המידע הזמין שיש ברשותו.
  • קרא ברפרוף (או שבתשומת לב) את מקורות המידע שמצא.
  • איתר את המקור שנראה לו המתאים ביותר.
  • זיהה את המילים הנכונות להגדרה.
  • העתיק את המילים הנבחרות למרחב המשימה.
  • סימן לעצמו שהמשימה הושלמה.

אז מה פה לא בסדר? האם באמת התלמיד יכול היה לנסח את התשובה במילים טובותScreenshot 2015-06-01 03.03.39 יותר מהבחירה של עורך הערך בוויקיפדיה?! הרי התלמיד הבין את המשימה, חשב עליה, מצא דרך לפתרון, איתר את המידע הנחוץ וכתב את התשובה. לדעתי, התלמיד כאן ראוי להערכה ולטפיחה על האוריינות הדיגיטלית שהוא פיתח בשיעורים שלי.

לא סתם העליתי את השאלה הזאת שמונחת לפתחנו לא רק בשיעורי עברית כמורים אלא גם כסטודנטים בהשתלמויות או אפילו בתארים. ידידתי הפדגוגית טובה שמר הפנית את תשומת לבי לכתבה העתק / הדבק: האינטרנט הרג את הסופר של יובל דרור מ"הארץ" שמביא סיפור על סופרת שזכתה להכרה בגרמניה על ספרה, אך התברר, שחלקים נרחבים ממנו מועתקים מספרים וממקורות מידע אחרים. "לדבריה, עצם פעולת ההעתקה אינה בעייתית כלל: "אין דבר כזה ‘טקסט מקורי'. כל מה שיש הוא אותנטיות", אמרה, והוסיפה שבכתיבתה היא נוהגת להשתמש בכל דבר שעוזר לה לקבל השראה – גם אם זה כולל העתקה והדבקה של טקסטים שנכתבו על ידי כותבים אחרים". המאמר קובע גם כי כל המידע באינטרנט הוא עותק של עותק שהועתק מעותק אחר, לכן תוצר הדבקה של עותקים בסדר ובאופן שאני בוחר הוא בהחלט יכול להיחשב כתוצר המחשבה האותנטית שלי.

רציתי לשתף אתכם כאן בתובנה שקיבלתי גם בעקבות צפייה בהרצאתה הקצרה של Diana Laufenberg: How to learn? From mistakes.

לפני כמה דורות תלמידים היו באים לבית הספר כי רק שם היה מצוי המידע. בדורות לאחר בכן באו לבית הספר כי שם היו מצויים הספרים שהכילו את המידע וגם האנשים שידעו לתווך את המידע. היום המידע נגיש ומונגש לכל החפץ בו ונמצא בין האצבעות של כל ינוקא.
אם בית הספר היום לא ישכיל להבין שהתפקיד שלו הוא לא להקנות מידע לתלמידים, אלא כיצד להשתמש במידע – הוא באמת יפסיק להיות רלוונטי.

תלמיד שנדרש למידע ויודע לאתר אותו בנקל בכלי החיפוש שיש לו בטלפון הוא צריך לקבל מאתנו המורים צל"ש, אך מיד גם את ההדרכה מה לעשות עם המידע שמצא, לדעת לאפיין אותו מבחינת המהימנות שלו, לדעת לתקף אותו על ידי מקורות נוספים, לדעת לאזכר אותו נכון בתוך תהליך הכתיבה שלו וכמובן לדעת להגן עליו ועל המטרה שבשמה הוא השתמש בו בכתיבה שלו.

איך עושים זאת?

אני חושב, שהכול מתחיל מהגדרת המשימה, המטרה שלה ומכך גם נגזר ניסוח המטלה לתלמיד.
הייתי מציע לתלמיד כמה קישורים למקורות מידע המגדירים מהי התנדבות, מבקש ממנו להעתיק את ההגדרה מהמקור שהוא בחר כטוב מבין המקורות, להסביר מדוע בחר דווקא בהגדרה הזאת וכיצד המקורות שראינו בטרם המשימה מתאימים להגדרה שבחר להעתיק.

משימה כזאת מאתגרת את התלמיד ברמת חשיבה גבוהה יותר מרמת החשיבה שהוא פעל בתרחיש שהזכרתי בתחילת דבריי. הוא נדרש לקרוא כמה מקורות מידע מהימנים שאני בחרתי שהוא יכיר, נדרש לבחור ולבצע התאמה למקורות שהוא כבר הכיר. זהו מצב בו התלמיד נחשב לבעלים של תוצר הכתיבה שאיננה יכולה להיות משותפת לתלמידים נוספים (אלא אם הגדרתי זאת כתוצר שיתופי).

ומה לגבי שימוש בוויקיפדיה?  האם אכן מדובר במקור מהימן?

לתשובה מדעית בעניין אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר ויקיפדיה בשירות החינוך: המורים בעד האנציקלופדיה החברתית גם הוא מעיתון "הארץ" (31/5/15)

אשמח מאוד לקרוא את דעותיכם בנושא ואולי גם דוגמאות לשימוש במשימות הדורשות אוריינות דיגיטלית.

מודעות פרסומת