כל הפוסטים מאת יניב סננס

אודות יניב סננס

איש חינוך, מורה ללשון ולתנ"ך. רכז תקשוב ומדריך מורים לפדגוגיה מתוקשבת. בוגר האקדמיה למורים של google - יולי 2015 מאמן אישי 053-4298595 yanivsa2@gmail.com

בין התקווה לאמונה

א. מבוא

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו שרים את שירת "אני מאמין" כפעולה אוטומטית לאחר סיום שירת ההמנון הלאומי "התקווה". המאמר שלי מנסה לענות על השאלה האם אכן ההצמדה ראויה או שמא המעשה האוטומטי טעות ביסודו. את הנושא בחרתי בעקבות התקופה אחרי פסח שבה אנו שרים באופן תכוף את שירת התקווה והשאלה הזאת ריחפה באוויר בבית הספר כמו בכל שנה. זכרתי "מעשה שהיה" שקראתי באתר צו פיוס וממנו יצאתי לאתר מקורות נוספים העוסקים בנושא. ניסיתי להבין מהם המושגים 'אמונה' ו'תקווה' ומה הקשר ביניהם. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שצידדתי בה גם לפני כתיבת המאמר.
אני מקווה שהמאמר שלי יוסיף לכם מידע ואולי אף תהיות לפשר החיבור הזה ומעתה כשתחליטו להצמיד את ההמנונים או שלא להצמיד זה יהיה במודע ולא סתם מתוך הרגל.

ב. המאמר

בין התקווה לאמונה/ יניב סננס
מעובד משיעור שבת "אמור" תשע"ז בקהילת "קשת" מזכרת בתיה

– "לשירת ההמנון הקהל מתבקש לקום".

– "…להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".

– "תם טקס ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה."

– זהו? מה עם "אני מאמין", האם שרים או לא שרים? זאת שאלה שכמעט בכל טקס רשמי אני שואל את עצמי. טוב, לא בדיוק בכל טקס אלא בטקסים של "המגזר". כיצד תיתכן שירת "התקווה" בלי "אני מאמין", או שאולי ראוי שלא תיתכן מציאות שכזאת.

את מילות המנון המדינה "התקווה" כתב נפתלי הרץ אימבר ברומניה עוד בשנת 1877 תחת השם "תקוותינו". עם הזמן המילים קיבלו לחן שעד היום לא ברור מי חיבר אותו, אך מייחסים אותו לשיר עם רומני או ליצירה של מלחין צ'כי. כבר יותר ממאה שנה שאנו שרים את ההמנון "על אוטומט" ואולי לא מקדישים מספיק מחשבה על משמעותו. במהלך השבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות ניסיתי ביחד עם כמה כיתות לנתח תחבירית את ההמנון הלאומי שלנו. כן, פעם ראשונה אחרי 42 שנים שאני שר את התקווה, חשבתי שראוי לעשות זאת על מנת להבין מה אני שר ואולי לנסות למצוא תשובה לשאלה האם ראוי להצמיד את שירת "אני מאמין" לשירת "התקווה".

מתברר שעל אף הנוהג לחלק את ההמנון לשני בתים, ההמנון מורכב ממשפט אחד בעל קשר לוגי של תנאי. פסוקית התנאי: כל עוד בלבב פנימה נפש יהודית הומיה ו(כל עוד) לפאתי מזרח קדימה עין לציון צופיה
רק אז…
המשפט העיקרי: עוד לא אבדה תקוותינו (איזו תקווה?) התקווה בת שנות (ה)אלפיים (מהי אותה התקווה?): להיות עם חופשי בארצנו (מהי ארצנו?) ארץ ציון וירושלים.

אני מבין מהניתוח התחבירי כי המסר שרצה להעביר כותב השיר (עוד בטרם הפך להמנון) שעל מנת לא לאבד את התקווה העתיקה שמועברת מדור לדור יש שני פרמטרים שעלינו לתחזק ("זכור ושמור"): (1) לשמור על המיית הנפש היהודית ו(2)לזכור להיות בציפייה מתמדת למדינה אשר בציון. עכשיו אני שואל את עצמי (וגם אתכם) כיצד קבוצת אנשים המורכבת מטלאים טלאים המשובצים בכל פינה על פני הגלובוס העצום יכולה לקיים את ה"שמור וזכור" הזה במשך כמה אלפי שנים ללא הואטסאפ או האינסטגרם, ואחרי אותם אלפי שנים גם לצעוד בדיוק לאותו המקום בתיאום מושלם ולבנות את מה שהצלחנו לבנות כאן "לתפארת מדינת ישראל"?!

התשובה המתבקשת היא אמונה. מהי אותה אמונה? בחרתי הפעם בספר המצוות לרמב"ם, מצוה א "היא הציווי אשר צוונו בהאמנת הא-להות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים". הרמב"ם אף כולל עיקר אמונה זה בשלושה עשר העיקרים במילים שכל יהודי מכיר ואף יודע לשיר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו". הרמב"ם מסביר לנו כי על כל יהודי להאמין שכל מה שקורה לו בפן האישי וגם בפן הלאומי הוא חלק ממכלול גדול הרבה יותר שאמור להגיע למצב של גאולה – ביאת המשיח, ו"אף על פי שיתמהמה" – גם אם זה נראה כאילו שהוא לא ממש מתכוון לבוא "עם כל זה אחכה לו שיבוא". על כן נראה לי כי שירת "אני מאמין" היא די טבעית לצד שירת "התקווה".

מתברר שאנחנו לא המגזר היחידי שיש לו "המנון" נוסף. גם חניכי תנועת "השומר הצעיר" שרים בטקסים מיד אחרי שירת "התקווה" את שירת "אני מאמין" שכתב המשורר שאול טשרניחוסבקי. מדוע הם שרים את אותו השיר המתחיל במילים "שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך…אאמינה גם בעתיד, אף אם ירחק זה היום, אך בוא יבוא. יישאו שלום אז וברכה לאום מלאום!"? את התשובה מספק מדריך צעיר מהתנועה: "אנחנו שרים את השיר הזה תמיד, בסיום כל טקס לאחר שירת ההמנון. ההמנון לבדו אינו מספיק לנו. הציפיות שלנו ממדינת ישראל גדולות יותר. לכן אנחנו מוסיפים תוספת קטנה משל עצמנו, כדי להזכיר לעצמנו את חובתנו הגדולה יותר, חובתנו כלפי השוויון המלא בין בני האדם. אין בכך רע, הרי אנחנו לא מוסיפים את זה להמנון עצמו ולא שרים את זה כחלק מהטקס. גם לא שרים בקול רם. זה הקול הקטן שלנו שמוסיף גם את ערך השוויון בין כל האזרחים לשירה הכללית."

מה שאומר אותו בחור צעיר הוא שאנחנו אמנם חיים במדינה אחת תחת המנון אחד, אך ה"אנחנו" הזה מורכב מלא מעט קבוצות, כאשר כל קבוצה מבקשת להעלות על נס את הגוון הייחודי שלה, את החזון שהיא מייעדת למדינה. מקסים בעיניי שיש חלקים באוכלוסייה שלא מסתפקים במובן מאליו, שלא מקבלים את הקיים כפי שהוא אלא מחפשים את הדרך להוסיף, לשנות, לקבוע רף גבוה יותר בדרך אל המצוינות ואל תיקון העולם. שירת ההמנון הפרטי לצד ההמנון הלאומי היא הדרך של הקבוצות השונות להביע את עצמן ולחנך את דור ההמשך ביחס לכוונות להמשך הדרך.

מנהל בית הספר התיכון בקבוצת יבנה, יאיר לסלוי, נדרש לסוגיה הזאת לפני כמה שנים והביע עמדה המתנגדת להצמדת כל שיר או המנון באשר הוא להמנון המדינה הסוגר טקסים לאומיים. לדבריו, תוספת כזאת פוגעת באחדות העם ובייחודיותו של ההמנון כערך המאחד את כל אוכלוסיית המדינה. יאיר מוסיף ואומר כי המהלך הטקסים אנחנו כבר משלבים את ביטויי האמונה והייחודיות שלנו. אנחנו מוסיפים לימוד משנה לזכר הנופלים אומרים "א-ל מלא רחמים" ומבקש שאת סוף הטקס נשמור אך ורק לשירת "התקווה" בדיוק כפי שעושים זאת כל אזרחי המדינה באותה הדרך ולא נתבדל מהם.

אני לא יכול שלא להסכים עם הטיעון החשוב המדבר על האחדות ועל הצורך שלנו באחדות, בטח בימים אלה כשהשיח הציבורי הוא יותר מפלג מאשר מחפש את המכנה המשותף. אני אפילו מסכים שבאירועים בהם יש אוכלוסייה מגוונת ולא אחידה, כמו טקסים עירוניים, צבאיים או כאלה המוניים המשודרים לכלל האזרחים, בהם באמת יש לשמור על אחדות ועל אחידות.  בבית ספר דתי המחנך גם לאמונה בקב"ה לא מן הראוי ששירת "אני מאמין" של הרמב"ם תושר כתוספת להמנון המדינה כחלק מהחינוך לאמונה או להבעת הגוון המיוחד לנו? מדוע אין לנו הזכות להביע בשירה צמודה זאת את המיית הנפש היהודית שלנו? באותה מידה אין לי כל בעיה שגם חברי "השומר הצעיר" יצמידו בטקסים הפרטיים שלהם את שירת "אני מאמין" של טשרניחובסקי אם זה גורם להם לייחד את עצמם ולהבהיר את השאיפה שלהם למדינה מתוקנת יותר. יותר מזה, אני חושב שאם אוכלוסיות נוספות במדינה, שההמנון כפי שהוא לא משקף את מצבם (כמו אוכלוסיות לא יהודיות), ירגישו נוח יותר לשיר את ההמנון ביחד עם טקסט נוסף שיגרום להם להרגיש יותר שייכות לחברה הישראלית, למה שנמנע זאת מהן?

יש לנו תקווה ויש לנו גם אמונה בתקווה הזאת. בנינו כאן מדינה לתפארת בארץ נהדרת. התברכנו באנשי מעשה שמחפשים להמשיך לעשות ולחנך לעשייה ברוכה. חילוקי דעות היו ועוד יהיו.  אם שירת "אני מאמין" (לרמב"ם או לטשרניחובסקי) או אפילו "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" היא חומר הבעירה של התקווה – אני בוחר שלא לוותר על השירה, לא של שירת התקווה ולא של שירת האמונה. אחרי הכול זאת רק העמדה שלי. לאנשי החינוך ולמובילי הטקסים בבתי הספר, הייתי מביא את השאלה הזאת לפתחם של התלמידים, להעלות בפניהם את השאלה הזאת, לשמוע את עמדתם בעניין ולתת להם להחליט כיצד הם היו רואים לנכון לסיים את הטקס שלהם. מעבר לחינוך לאמונה אני רואה בתהליך הזה גם חינוך ללקיחת אחריות חברתית ולקבלת החלטות מתוך שיקול דעת והתחשבות בכלל.

התקווה

ג. רשימת מקורות

בן אבויה, א. לשירת ההמנון. אתר צו פיוס. 1.5.2012

יואלי, א. פרופ' לנדאו לבני עקיבא: לשיר "אני מאמין" זה חילול הקודש. חדשות סרוגים. 25/4/12

הכהן, א. כיצד הפכה "התקווה" להמנון. הספרייה הווירטואלית של מטח. נצפה ב14/5/2016

שלושה עשר עיקרים. דעת – אנציקלופדיה יהודית. מכללת הרצוג. נצפה ב14/5/2016

 

 

 

הלו! עתיד, אנחנו כאן!

חוויה בכיתה
לפני כמה שבועות נתבקשתי להתנסות ביחד עם תלמידיי בבחינת בגרות ממוחשבת.
כידוע, משרד החינוך נערך להעביר את בחינות הבגרות מצורתן הנוכחית בעט ובנייר לבחינה ממוחשבת. כבר יש כמה בחינות כאלה (ביולוגיה ואנגלית, למשל), ועתה הבחינה בלשון עברית.

כמי שחובב התנסויות חדשות וגיוונים טכנולוגיים לא היססתי להסכים. אמנם חששתי מעט, מכיוון שטרם למדנו את כל חומר הלימוד, ובנוסף תלמידי יא אצלנו רק חזרו אתמול מגלות תורנית, אך בחרתי שלא לוותר על ההזדמנות.

הבוקר מילאה המשלחת הגדולה של ראמ"ה במשרד החינוך והשותפים בבניית הבחינה ובהערכתה את מסדרונות בית הספר, הכיתות קושטו במחשבים ניידים ובחשש מה התיישבו התלמידים מול קופסאות הברזל שידמו עבורם בחינת בגרות בלשון.

זה קרה וזה היה מדהים. הבחינה הייתה במבנה הרגיל והמוכר, אך השאלות ודרכי התשאול התאימו היטב להתנהלות בה מורגלים התלמידים בחיי היומיום שלהם במידע שהם צורכים ברשת האינטרנט. מעניין היה לראות את השליטה שלהם במחשב, בעכבר ובפונקציות שמערכת ממוחשבת מספקת למשתמש. הם שלטו בעניינים גם בלי הסברים מיוחדים או דפי הדרכה מדויקים.

והתגובות של התלמידים? חיוביות בהחלט.
האמירה החד משמעית שהשמיעו הייתה, כי הרבה יותר נוח ונעים להיבחן בצורה כל כך ידידותית ורגילה לחיים האמתיים. רוב התלמידים דווחו כי הקריאה מתוך המחשב המדמה קריאת טקסטים באתרי אינטרנט רגילים לכל דבר הייתה חוויה טובה יותר מקריאה בדפים רגילים. אמנם היו תלמידים מעטים שהיו מעדיפים דפי מאמרים פיזיים על מנת להדגיש ולכתוב הערות בגוף המאמרים, אך רובם דיווחו כי הכלים במחשב הספיקו לצורכיהם.

אני שמח שבשנים האחרונות נהגתי ליצור לתלמידים הזדמנויות ללמידה מול מחשב. אני מאמין ששילוב למידה באופן זה הכין אותם במידה מסוימת לסוג כזה של שאלות, לכתיבה דיגיטלית ולהתמצאות ברזי המחשב גם במשימות למידה איכותיות. 

אנחנו כבר כאן. זה לא ידלג מעלינו. מחובתנו, מחנכים ומורים, לדאוג להכשרת התלמידים שלנו לעבודה איכותית בסביבה חדשנית, לאתגר אותם במשימות מותאמות לסביבות שבהן הם חיים ופועלים גם מחוץ לכיתה, לזמן להם למידה משמעותית (ולא בציניות) בעלת ערך לטווח ארוך יותר מהצלחה בבחינות ידע.

בחינות הבגרות בשנים האחרונות ואלה הממוחשבות יוצרות את הצורך לשינוי,ו מהוות עבורנו המורים תמרור 'פנייה חדה לפניך' ואולי גם בקשה ל"חישוב מסלול מחדש".

הלו, עתיד, אנחנו כאן!

התמונה של ‏יניב סננס‏.

 

ועכשיו חברים שלי עושים Google

אחרי החוויה שלי מהשנה שעברה באקדמיה למורים של Google, יש לא מעט חברים שהחליטו שגם להם מגיע. הם הגישו מועמדות, עברו את תהליך הקבלה, הוכיחו כי הם אכן יכולים ואו-טו-טו יוצאים לדרך במחזור קיץ 2016 של האקדמיה.

"ומה עכשיו?" – הם שואלים.
"איך מתכוננים לאקדמיה?"
"מהם הטיפים שלך?"

יכולתי לומר כמו לא מעט פעמים "העיקר שתהיו אתם ותיהנו מכל רגע", אבל הפעם אני חורג ממנהג מגונה זה ואנסה לפרק את 'תהיו אתם' ו'תיהנו' להצעות מעשיות.

  1. הלו…ציפיות יש רק לכרית – נכון שGoogle הוא לא רק מנוע חיפוש, ומיד צפים ועולים כלים טכנולוגיים, Gmail, Maps, YouTube, Drive ועוד. אך לא בכלים אתם הולכים לעסוק אלא בהשראה, השראה ועוד השראה. אל תחשבו על עושר של כלים ושל פעילויות שתקבלו להפעיל בכיתות מיד בתום החופשה. הניחו לציפיות ובואו נכונים להקשיב, לקבל להשמיע והחשוב ביותר להתמלא בהשראה. האמינו לי – זה כבר יעשה לבד את העבודה.
  2. הפעילו סנסורים ברמת רגישות גבוהה – במהלך הימים האלה בכל רגע נתון יחלפו מעל לראשיכם ענני השראה. יהיו לכם ימים מלאי עננים כאלה (מעוננים?!). חשבו מראש על כלי שתפקידו יהיה 'לוכד העננים' לאחר שמילאתם ברעיונות, ברגשות, בהצעות, בתמונות ובחזיונות. זה יכול להיות עפרון ומחברת המסורתיים, Keep, Evernote, Flinga או כלי רשימות שיש לכם בסמארטפון. החשוב ביותר לדאוג שכל מחשבה ורעיון ייכתבו במקום שבו בקלות תוכלו לשלוף אותם לשימוש מיידי או עתידי או לסוף היום כמו בהצעה מס' 4.
  3.  אל תדלגו על מינגלינג (הִתְחַבְרְרוּת) – אתם הולכים לפגוש הרבה אנשים. לא מעט מהם יהפכו להיות אפילו חברים שלכם. נצלו כל דקה להכיר עוד ועוד עמיתים לאקדמיה, אנשי צוות, מרצים וגם בוגרים שיבואו לבקר. כל אחד נמצא שם בדיוק מהסיבה שאתם שם; כי יש משהו מיוחד שמניע אותו. הכרויות אלה יחשפו בפניכם עולמות חדשים ואפילו רעיונות נפלאים לשיתופי פעולה (לא לשכוח לכתוב ב'לוכד העננים'). ספרו למה אתם שם, מה מוביל אתכם, מה עשיתם ומה אתם מתכננים לעשות, אך אל תשכחו גם להשאיר זמן להקשבה.
  4. תעדו ובצעו רפלקציה (הִדְהוּד) בתום כל יום – אחרי יום עמוס אתם בדרך הביתה. מי ברכבו הפרטי ומי ברכבת (עדיף). התרווחו לכם על הכיסא ובחיוך מרוצה העבירו לכם בראש את כל החוויות ואת כל ההיכרויות. בשלב הזה אני מציע לכתוב יומן רשת (בלוג) בו תתעדו את שלושת הימים. אתם יכולים לפתוח את 'לוכד העננים' ולהיזכר בקורות אתכם ועל פיו לכתוב את היומן. היומן יכול להיות אישי ולא לפרסום, אך אני מציע דווקא כן לשתף בין החברים או ברשת; יש בשיתוף יכולת להפיק תוצר משמעותי יותר ואולי גם מחייב. בנוסף לכך, אי אפשר לדעת מי מבין הקוראים לפתע יאיר את העיניים בנושא שלא חשבתם עליו או יציע רעיון לשיתוף פעולה.
    עבור כלי לתיעוד אפשר לפתוח בלוג (Blogger,  wordpresswix) או אפילו בadobe spark (מדריך).
  5. כן, היו אתם, ותיהנו! – אחרי כל זה אני מרשה לעצמי בכל זאת לכתוב את ההצעה המובנת מאיליה. אפשרו לעצמכם להיות כפי שאתם, ותנו לחברים ליהנות ממה שיש לכם להציע, הרי לא סתם הגעתם להיות שותפים באקדמיה למורים של Google.

אני מקנא בכם!

לכן אבוא לפגוש אתכם ביום שני.

בהצלחה!

 

ללמוד לשון בWhatsApp

כשאנחנו רואים את התלמידים שלנו או את הילדים שלנו מתעסקים WhatsAppבסלולרי שלהם, מחייכים או מופתעים אנחנו מניחים ששוב הם מבזבזים את הזמן על שטויות או על שיחות סרק עם חברים ברשתות החברתיות או בWhatsApp. אם נודה על האמת, כמעט כמונו.

מורים פותחים קבוצות WhatsApp עם התלמידים שלהם, מכיוון שמדובר באפליקציה נוחה להעברת מסרים מידית או להודעה על פעילות או לאן להגיע בעוד חמש דקות, והסיבה הטובה מכולן היא שכולם רואים אותה.

השנה מצאתי את עצמי עושה מעשה נועז ושולח בקבוצות התלמידים אחרי שעות הלימודים שאלה בנושא הלימוד, או אפילו חידה נחמדה על ידע עולם. מתברר שהתלמידים דווקא מגיבים באופן חיובי ליוזמות האלה ויש אפילו תלמידים ששואלים בעצמם. מבין השורות של התכתובות האלה אני שם לב למאמצים שלהם לכתוב בתשומת לב יתירה בקבוצה עם המורה מאשר בקבוצות אחרות.

מעניין לדעת כל פעם מחדש, כי גם תלמידים שלא משתתפים באופן פעיל בשיח הזה קוראים אותו ולומדים ממנו.

למידה לא מתרחשת רק בכיתה. למידה מתרחשת בכל מקום ובכל זמן, כן וגם בWhatsApp.

מוזמנים לשתף בתגובות…

 

גם אני עשיתי Google…

מי מאתנו לא עושה Google? ואולי אפילו כמה פעמים ביום…אבל אני עשיתי Google שלושה ימים, בהם הבנתי ש…

Google זה לא רק מנוע חיפוש.

זכיתי להיות חלק מקבוצת אנשי חינוך שהוזמנו על ידי גוגל לשלושה ימים של השראה ושל פיתוח חלומות במסגרת "האקדמיה למורים של Google". אז נכון שבהתחלה הרהרתי מה הם 'חושבים לעצמם' שם בגוגל שהם כבר יכולים לחדש לנו על חינוך, על טכנולוגיה ועל מה שביניהם. ההרהור הלך והחריף, מכיוון  שהייתי משוכנע שמישהו שם שתה קצת יותר מידי עם הדרישות שלהם בהכנות לקראת הגשת המועמדות,

אך מתברר שדי הצליח להם.2015-07-24 14.26.47

בדריסת הרגל הראשונה שלי בקומה 34 בבנייני אלקטרה, לקח לי דקות ספורות לגלות את הנבחרת שהם יצרו לנו. כארבעים אנשי חינוך עם להט בעיניים גם עם ה- X-Factor, ואת כולנו מנהל ביד רמה צוות מקצועי שכל כולו שרוי בייעודו – להוציא מאתנו את המיטב.      לא דיברנו הרבה טכנולוגיה. לא נגענו כמעט בכלים. אבל ספגנו הרבה מאוד השראה מאנשים שההשראה שרתה עליהם והם לקחו אותה כמה צעדים קדימה, השראה שגרמה לנו להשתחרר ולספוג בעצמנו מעט מהרוח הנושבת. וזה קרה.

הרבה מחשבות על חינוך, על חדשנות, על יזמות, על הנעה, על מה שנכון ועל מה שפחות. אחד הדברים שאימצתי אל לבי הוא שמונת העקרונות לחדשנות כפי שמאמינים בGoogle. שלושה ימים של מחשבות ושל חפירות פנימיות הובילו אותי למסקנה שעלי לעבוד קצת על עקרון מס' 2 – "חשבו בגדול, התחילו בקטן" או כמו שאומרים בשפת הסטארט-אפ "גרסת בטא". דברים טובים באמת עלולים להתפספס אם לא עושים עליהם ניסוי בקטן על מנת לבחון אותם בזכוכית מגדלת ולהסיק מסקנות לקראת השלב הבא הגדול יותר.

אז כעת, כשאני כבר מבין שGoogle זה לא רק מנוע חיפוש, אלא גם מנוע לפריצת דרך, מנוע שמקבל אנרגיה מאנשים נפלאים,  כבר יש לי רעיונות ואפילו רעיונות לגרסת בטא. לאט לאט אני אשחרר אותם מהמחשבה אל הפעולה. הפעם אני בטוח שיהיו מלפניי ומצדדיי חברים טובים מהקורס וגם מGoogle שמבינים עניין ושיודעים לשוחח בשפה ייחודית של השראה-יוזמה-מצוינות בחינוך.

heder


11743015_613303245438985_4431326402824309458_n11705082_613308265438483_5641047124967912491_n

1908088_567794456694816_5836207130354320536_n-1תעודה של גוגל 1

התקשוב ואני

תמיד הייתי סקרן. את הסקרנות הזאת מילא העולם עם מהפכת האינטרנט והמידע, אך לקח לי זמן לגלות את הפוטנציאל הגלום בו לטובת למידה והוראה. לפני כשבע שנים התחלתי את תקופת החינוך וההוראה בבית הספר. בדיוק בשנה שבה הוטמעה בבית הספר מערכת ניהול בית הספר, משו"ב.

כמו תמיד לחצתי על כל כפתור אפשרי, התנסיתי, בניתי, יצרתי וגם הרסתי. למדתי את רזי המשוב לפרטי פרטים ואף שלחתי למנהלי המערכת הצעות לשיפור ולייעול. כל זה היה ברמת ניהול הכיתה מהעיניים של המורה. עד שיום אחד גיליתי את כפתור ההפניה לmoodle. לחיצה על הכפתור פתחה מולי עולם חדש ומסקרן של ניהול מערכת הלמידה. גיליתי שאני יכול לאפשר לתלמידים שלי גישה לכל חומרי ההוראה שלי בקלות, ואם חומרי ההוראה יכולים היו להיות בידיהם עוד קודם הצילום שלי והבאתו לכיתה, אז מדוע לא לעשות בו שימושים יעילים יותר?
ההתנסות הזאת פתחה עבורי עולם קסום של טכנולוגיה. הלכתי לכל הרצאה או מפגש מורים שעסק בנושא. הכרתי כלים נוספים ואינסופיים לייעל את העבודה שלי ואת הלמידה של התלמידים.
מנהלת בית הספר הודיעה לי יום אחד שנרכש "לוח חכם", וההחלטה היא שהוא יוצב בכיתה שבה אני מלמד. בכל בית הספר יש לוח חכם, מחשב ומקרן וכל האוצר הזה אצלי בכיתה. גם כאן כמו קודם, לחיצות, ניסיונות, הצלחות וטעויות.
קיבלתי בבית הספר את תפקיד רכז התקשוב ומשם גם פניתי להדרכת תקשוב במחוז בו אני עובד. תוך כדי עבודה ותקשוב ובאיחור של עשרים שנה מצאתי את התחום שבו אני רוצה ללמוד לתואר שני וכל עשיתי.

נהניתי מאוד בתקופה הזאת, וכבשתי פסגה ועוד פסגה, הצלחה ועוד הצלחה. הכל היה טוב ויפה ובכל זאת הרגשתי שחסר משהו. היכנשהו באמצע הדרך הבנתי שבכיתה המורה לא צריך להיות טכנולוג אלא בעיקר פדגוג. הכלים הדיגיטליים הם לא העיקר בעבודתו של המורה המתוקשב וגם לא של המורה מן השורה. מה שחשוב ביותר אצל המורה הוא הפדגוגיה שהוא רוצה להביא לכיתה, ההחלטה על דרך הלמידה המשמעותית ביותר שהוא יכול לספק לתלמידיו. את הפנטזיות הפדגוגיות האלה ניתן להגשים גם באמצעות טכנולוגיה, וכאן, בדיוק כאן נכנס המקום לטכנולוגיה ולתקשוב.

בדפים הבאים אנסה לתאר מהתהליכים שאותם אני חווה ואולי גם כמה מהתוצרים שאני חושב שיש בהם לעניין אתכם.
יניב

יוזמים כתיבה דיגיטלית

השנה הייתי בשנת שבתון. (בעצם, אני עדיין בשבתון עד סוף החופשה)

מעבר לעובדה שמאוד נהניתי מהחופשה, גם לקחתי על עצמי יום הדרכה במחוז במרכז בפיקוח על הוראת העברית תחת שרביטה של מפקחת המחוז ד"ר עליזה עמיר.
החיבור להדרכה בפיקוח נוצר דווקא בכיוון התקשוב. עליזה חיפשה מדריך תקשוב שיסייע לה להניע מיזם טכנולוגי בתוך עבודת ההדרכה במחוז. כך הגעתי אני – גם מורה ללשון עברית וגם מדריך תקשוב.

במסגרת לימודי עברית בכל שנות הלימודים בבית הספר המורים עובדים עם התלמידים על נושא ההבעה בכתב בסוגות הכתיבה השונות. אחת הסוגות בהן ניתן הדגש בחטיבת הביניים ובתיכונים היא הכתיבה הטיעונית, שבה התלמידים מתנסים בכתיבת הבעת עמדה עם כל המאפיינים של עמדה.

בפיקוח על הוראת העברית בהובלת המפמ"ר הבינו בשנים האחרונות שכתיבת עמדה היא תהליך ולא רק התוצר הסופי. בהתאם לכך התחילו בבתי הספר להוביל למידה בעזרת תלקיטים. תהליך כתיבה לאורך כל השנה כאשר בתלקיט התלמיד מציג מס' מסוים של תהליכי כתיבה שהוא עבר. זכיתי להיות בין הראשונים שהוביל בכיתות תהליכי כתיבה כאלה וזה התחיל בתיקיות פיזיות. השתדלתי גם בתיקיות הפיזיות שהתוצרים הסופיים יהיו מודפסים על מנת להקנות לתלמידים את מיומנות השימוש בכתיבה הרווחת בעולם האמתי ולא בבחינות הבגרות.

בשנה השנייה למיזם כבר יצרתי אותו באופן דיגיטלי במערכת ניהול למידה moodle. כשהגעתי להדרכה בפיקוח כבר היה לי ניסיון בהפעלת המיזם באופן דיגיטלי וכאן נתבקשתי לייצר פיילוט בכמה בתי ספר על מנת לבחון האם תהליכי הכתיבה הדיגיטלית מתיישבים עם העקרונות המנחים של הקניית מיומנויות הטיעון.
כך יצא שישבתי במשך כחודשיים לבדוק את המיזם בפלטפורמה של moodle לעומת הפלטפורמה של google classrom. בניתי שתי דוגמאות וערכתי יחד עם קולגה למיזם מסמך יתרונות וחסרונות בשתי הפלטפרמות והעלינו אותן להתנסות בבתי הספר. קישור לצפייה ביחידות הלימוד
בחרנו בתי ספר שעובדים בכיתות עם מחשבים ומורים שיש להם רקע בתקשוב ויכולים להפעיל את התהליך בראש פתוח ויוזם.
כיום אנחנו נמצאים בשלב של הסקת המסקנות וגיבוש המיזם לקראת השנה הבאה באופן מורחב יותר.

חוקרים תנ"ך

השנה היא השנה הראשונה שבכיתות י לא התקיימו בחינות בגרות. במקום בחינות הבגרות נדרשנו לייצר הערכה חלופית בחומרי הלמידה.
הנושא ממש חדש. הרבה מאוד מורים התקשו לייצר הערכה חלופית גם בגלל ההיערכות המיוחדת בהתראה קטנה אבל גם (ולא לציטוט) הרבה מורים התקשו מאוד לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהירתם לרעיון הנפלא – שהרי הנה עתה הם פנויים להגשים את הפנטזיות הפדגוגיות שלהם.
בבית הספר שבו עבדתי ניסיתי לרתום את המורים לרעיון, אך בסופו של דבר מצאתי את עצמי מפעיל אותו לבד בתי כיתות בהן לימדתי. במהלך השנה כשהתחילו להגיע תוצרי תלמידים כבר התחילה התעניינות במה שקורה אצלי בכיתות ואני מניח שזה יצבור תאוצה לקראת השנה הקרובה.
לתלמידים שלי יצרתי אתר בgoogle sites שמרכז בתוכו את כל תהליכי החקר והלמידה שהם צריכים לעבור לקראת התוצר הסופי והאחרון. תהליך היצירה והכתיבה ארך כארבעה חודשים שבמהלכם הגדרנו זמן לביצוע המטלות המתגלגלות, כשבסוף כל תקופה נתתי להם משוב על תוצר הביניים, כך עד לשלב ההגשה הסופי.
את הכתיבה עצמה ערכנו בקבצים של google docs. כל קבוצה הייתה משותפת בין חבריה וביני. הקדשתי בכיתה זמן לא מועט להדרכת התלמידים בעבודה מיטבית בסביבת הקובץ השיתופי, סוגי התערבות, סוגי שיתוף, יצירת קישורים, העלאת תמונות וסרטונים, ועיצובים מיוחדים.

קישור לעבודת תלמידים לדוגמה.

דרכי ההערכה גם היו ייחודיות וראשוניות עבור התלמידים. ההערכה ברובה ניתנה על ידי התלמידים לעצמם ע"פ מחוון שבנינו ביחד ומופיע באתר וגם הערכה שכל עבודה קיבלה משני חברים בכיתה שנדרשו לקרוא את העבודה ולהעריך אותה על פי המחוון.

עבורי זאת הייתה התנסות מעניינת, מלמדת ומאגרת.

'העתק/הדבק' – בעיה או הזדמנות?

באחת מיחידות ההוראה שעסקתי בהן השנה ביקשתי מהתלמידים להעלות על הכתב את מחשבותיהם בנושא 'מהי התנדבות?'. המשימה ניתנה אחרי שעסקנו מעט בנושא והתלמידים קראו על צורות שונות של התנדבות.

לצורך מילוי המשימה היו תלמידים שעשו את מה שהם רגילים לעשות כשהם רוצים לדעת משהו. הם פשוט כתבו בגוגל 'מהי התנדבות', מצאו את המילים שיוצרות תשובה הולמת ועשו "העתק-הדבק" כתשובה ובזה סיימו את תפקידם.

אני המורה, בחושיי המפותחים כבר זיהיתי שלא מדובר במילים של התלמיד. רגע… אלו המילים גם של תלמידים אחרים. מה, הייתכן שהם העתיקו?

אוי! שוד ושבר, אלו המילים של ויקיפדיה, והרי אמרתי להם מאות פעמים שלא מעתיקים מוויקיפדיה!

אני מזמין אתכם לעצור, לחשוב רגע בהיגיון ולפרוט את פעולותיו של התלמיד.

  • התלמיד קיבל מטלה וקרא אותה.
  • על מנת לפתור אותה הוא השתמש בכלי המידע הזמין שיש ברשותו.
  • קרא ברפרוף (או שבתשומת לב) את מקורות המידע שמצא.
  • איתר את המקור שנראה לו המתאים ביותר.
  • זיהה את המילים הנכונות להגדרה.
  • העתיק את המילים הנבחרות למרחב המשימה.
  • סימן לעצמו שהמשימה הושלמה.

אז מה פה לא בסדר? האם באמת התלמיד יכול היה לנסח את התשובה במילים טובותScreenshot 2015-06-01 03.03.39 יותר מהבחירה של עורך הערך בוויקיפדיה?! הרי התלמיד הבין את המשימה, חשב עליה, מצא דרך לפתרון, איתר את המידע הנחוץ וכתב את התשובה. לדעתי, התלמיד כאן ראוי להערכה ולטפיחה על האוריינות הדיגיטלית שהוא פיתח בשיעורים שלי.

לא סתם העליתי את השאלה הזאת שמונחת לפתחנו לא רק בשיעורי עברית כמורים אלא גם כסטודנטים בהשתלמויות או אפילו בתארים. ידידתי הפדגוגית טובה שמר הפנית את תשומת לבי לכתבה העתק / הדבק: האינטרנט הרג את הסופר של יובל דרור מ"הארץ" שמביא סיפור על סופרת שזכתה להכרה בגרמניה על ספרה, אך התברר, שחלקים נרחבים ממנו מועתקים מספרים וממקורות מידע אחרים. "לדבריה, עצם פעולת ההעתקה אינה בעייתית כלל: "אין דבר כזה ‘טקסט מקורי'. כל מה שיש הוא אותנטיות", אמרה, והוסיפה שבכתיבתה היא נוהגת להשתמש בכל דבר שעוזר לה לקבל השראה – גם אם זה כולל העתקה והדבקה של טקסטים שנכתבו על ידי כותבים אחרים". המאמר קובע גם כי כל המידע באינטרנט הוא עותק של עותק שהועתק מעותק אחר, לכן תוצר הדבקה של עותקים בסדר ובאופן שאני בוחר הוא בהחלט יכול להיחשב כתוצר המחשבה האותנטית שלי.

רציתי לשתף אתכם כאן בתובנה שקיבלתי גם בעקבות צפייה בהרצאתה הקצרה של Diana Laufenberg: How to learn? From mistakes.

לפני כמה דורות תלמידים היו באים לבית הספר כי רק שם היה מצוי המידע. בדורות לאחר בכן באו לבית הספר כי שם היו מצויים הספרים שהכילו את המידע וגם האנשים שידעו לתווך את המידע. היום המידע נגיש ומונגש לכל החפץ בו ונמצא בין האצבעות של כל ינוקא.
אם בית הספר היום לא ישכיל להבין שהתפקיד שלו הוא לא להקנות מידע לתלמידים, אלא כיצד להשתמש במידע – הוא באמת יפסיק להיות רלוונטי.

תלמיד שנדרש למידע ויודע לאתר אותו בנקל בכלי החיפוש שיש לו בטלפון הוא צריך לקבל מאתנו המורים צל"ש, אך מיד גם את ההדרכה מה לעשות עם המידע שמצא, לדעת לאפיין אותו מבחינת המהימנות שלו, לדעת לתקף אותו על ידי מקורות נוספים, לדעת לאזכר אותו נכון בתוך תהליך הכתיבה שלו וכמובן לדעת להגן עליו ועל המטרה שבשמה הוא השתמש בו בכתיבה שלו.

איך עושים זאת?

אני חושב, שהכול מתחיל מהגדרת המשימה, המטרה שלה ומכך גם נגזר ניסוח המטלה לתלמיד.
הייתי מציע לתלמיד כמה קישורים למקורות מידע המגדירים מהי התנדבות, מבקש ממנו להעתיק את ההגדרה מהמקור שהוא בחר כטוב מבין המקורות, להסביר מדוע בחר דווקא בהגדרה הזאת וכיצד המקורות שראינו בטרם המשימה מתאימים להגדרה שבחר להעתיק.

משימה כזאת מאתגרת את התלמיד ברמת חשיבה גבוהה יותר מרמת החשיבה שהוא פעל בתרחיש שהזכרתי בתחילת דבריי. הוא נדרש לקרוא כמה מקורות מידע מהימנים שאני בחרתי שהוא יכיר, נדרש לבחור ולבצע התאמה למקורות שהוא כבר הכיר. זהו מצב בו התלמיד נחשב לבעלים של תוצר הכתיבה שאיננה יכולה להיות משותפת לתלמידים נוספים (אלא אם הגדרתי זאת כתוצר שיתופי).

ומה לגבי שימוש בוויקיפדיה?  האם אכן מדובר במקור מהימן?

לתשובה מדעית בעניין אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר ויקיפדיה בשירות החינוך: המורים בעד האנציקלופדיה החברתית גם הוא מעיתון "הארץ" (31/5/15)

אשמח מאוד לקרוא את דעותיכם בנושא ואולי גם דוגמאות לשימוש במשימות הדורשות אוריינות דיגיטלית.

התלקיט באמצעות מערכת ניהול למידה moodle

"תלקיט" – מונח ישן-חדש.

במסגרת "הלמידה המשמעותית" המתרגשת עלינו השנה אנו שומעים את המושג "תלקיט" במקצועות הלימוד השונים שוב ושוב. התלקיט מוכר לחלקנו במילה הלועזית שלו, פורטפוליו, והוא משמש ככלי עבודה לאיסוף מכוון של עבודות התלמיד שבהן התלמיד מציג את התקדמותו, את מאמציו ואת הישגיו בתחום אחד או במגוון תחומים. התלקיט הוא כלי שמאחד שלושה תהליכי הוראה, הנחייה, למידה והערכה. ההנחה היא כי תהליך ההערכה הוא תהליך מתמשך, המתעד התפתחות יכולות לאורך זמן והוא חלק בלתי נפרד מהלמידה. התלקיט עשוי לשקף בצורה מהימנה את עבודתו של הלומד במהלך תקופה, ומהווה מרכיב נפוץ בשיטת ההערכה החלופית.

במקצוע עברית בבתי הספר התלקיט מכיל תהליכי כתיבה שונים המתרחשים במהלך השנה. חלקם תהליכים קצרי טווח בהם התלמיד נדרש לכתיבה מסוגות שונות, וחלקם תהליכים ארוכי טווח בהם התלמיד עוסק בנושא אחד מהיבטים שונים ומוציא תחת ידו תוצרי כתיבה תוך הערכה עצמית, הערכת עמיתים או קידום הכתיבה על ידי המורה והערכתה.

התלקיט מופיע בדרך כלל בצורת קלסר שבו נאגרים תוצרי הכתיבה מהשלב הראשוני ועד לתוצר הסופי. ברשומה זאת אני רוצה להציע את מערכת ניהול הלמידה moodle כמסייעת לתהליך הכתיבה, לדיאלוג מול המורה וכמערכת איסוף חלקי התהליך והצגתם לצורך רפלקציה (הדהוד) של התלמיד.

את תהליך הכתיבה ערכתי בכיתה במסגרת יחידת ההוראה נלחמים באלימות אותה יצרתי כתהליך ארוך טווח. יחידת לימוד זאת עוסקת בסרטון ככלי להבעת עמדה (טיעון), באמצעים רטוריים, בשחבור משפטים באמצעות הקשרים לוגיים, בכתיבת תגובה באמצעות טיעון וכן ביצירת דף הסברה בנושא אלימות.

יתרונות המערכת כמארגנת משאבים כבר ידועה לכל, וגם כאן היא שירתה אותי כראוי בהצגת המשימות באופן מובנה וברור.

את תהליך הכתיבה עצמו בחרתי לביצוע באמצעות פעילות WIKI שיתופית בין התלמיד למורה, אך נסתרת בשלב זה מן המשתתפים האחרים. בפעילות זאת נדרשו התלמידים לכתוב תגובה בעלת אפיון טיעוני לסרטון בו הם צפו. פעילות WIKI היא פעילות כתיבה משותפת על מסמך אחד. במסמך זה ניתן לשתול הערות בגוף הכתיבה, הערות כלליות וכן לראות את השינויים בכל שלב בביצוע וכן מי יצר את השינויים במסמך.

Screenshot 2014-11-24 00.34.55

אם דיברנו בהתחלה על התוצר כתהליך מתהווה, בפעילות WIKI ניתן לראות בפירוט את תהליך הכתיבה כולו בפירוט הזמנים, העורכים, השינוי במספר המילים ובאפשרויות עריכה.

Screenshot 2014-11-24 00.45.38

בבחירת "השוואת מסומנים" ניתן לראות את תוצרי הכתיבה בכל שלב לעומת שלב נבחר אחר. לצורך כתיבת הרפלקציה על הכתיבה מעניין, בדרך כלל, לראות את התוצר הראשוני לעומת תוצר הכתיבה הסופי כפי שמופיע כאן.

Screenshot 2014-11-24 00.55.39

בסיום תהליך הכתיבה מתפנים להערכת הכתיבה. בשלב זה כל תלמיד העלה כהערה כללית בWIKI את מחוון הכתיבה הכיתתי המשותף שבנינו. באמצעות המחוון התלמיד נתן לעצמו משוב והערכה מפורטים על התוצר הסופי.

Screenshot 2014-11-24 01.05.41

בסוף תהליך הכתיבה כל תלמיד בחר אם לשלוח את תוצר הכתיבה שלו לנמען אליו הפנה את התגובה או לשמור אותו לעצמו, וברמה הכיתתית התלמידים פרסמו את התוצר האישי שלהם עם כמה מילות סיכום על תהליך הכתיבה אותו עברו.

התלקיט בצורתו הדיגיטלית במערכת moodle מספק זמינות הן לתלמיד והן למורה בכל זמן ובכל מקום. תוצרי הכתיבה אינם מתפזרים ואין צורך ללקט אותם מכאן ומשם. היתרון החשוב ביותר כפי שראינו הוא היכולת של התלמיד ושל המורה לבחון את התקדמות התהליך ולהעריך את התוצר.