קטגוריה: כללי

בין התקווה לאמונה

א. מבוא

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו שרים את שירת "אני מאמין" כפעולה אוטומטית לאחר סיום שירת ההמנון הלאומי "התקווה". המאמר שלי מנסה לענות על השאלה האם אכן ההצמדה ראויה או שמא המעשה האוטומטי טעות ביסודו. את הנושא בחרתי בעקבות התקופה אחרי פסח שבה אנו שרים באופן תכוף את שירת התקווה והשאלה הזאת ריחפה באוויר בבית הספר כמו בכל שנה. זכרתי "מעשה שהיה" שקראתי באתר צו פיוס וממנו יצאתי לאתר מקורות נוספים העוסקים בנושא. ניסיתי להבין מהם המושגים 'אמונה' ו'תקווה' ומה הקשר ביניהם. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שצידדתי בה גם לפני כתיבת המאמר.
אני מקווה שהמאמר שלי יוסיף לכם מידע ואולי אף תהיות לפשר החיבור הזה ומעתה כשתחליטו להצמיד את ההמנונים או שלא להצמיד זה יהיה במודע ולא סתם מתוך הרגל.

ב. המאמר

בין התקווה לאמונה/ יניב סננס
מעובד משיעור שבת "אמור" תשע"ז בקהילת "קשת" מזכרת בתיה

– "לשירת ההמנון הקהל מתבקש לקום".

– "…להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".

– "תם טקס ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה."

– זהו? מה עם "אני מאמין", האם שרים או לא שרים? זאת שאלה שכמעט בכל טקס רשמי אני שואל את עצמי. טוב, לא בדיוק בכל טקס אלא בטקסים של "המגזר". כיצד תיתכן שירת "התקווה" בלי "אני מאמין", או שאולי ראוי שלא תיתכן מציאות שכזאת.

את מילות המנון המדינה "התקווה" כתב נפתלי הרץ אימבר ברומניה עוד בשנת 1877 תחת השם "תקוותינו". עם הזמן המילים קיבלו לחן שעד היום לא ברור מי חיבר אותו, אך מייחסים אותו לשיר עם רומני או ליצירה של מלחין צ'כי. כבר יותר ממאה שנה שאנו שרים את ההמנון "על אוטומט" ואולי לא מקדישים מספיק מחשבה על משמעותו. במהלך השבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות ניסיתי ביחד עם כמה כיתות לנתח תחבירית את ההמנון הלאומי שלנו. כן, פעם ראשונה אחרי 42 שנים שאני שר את התקווה, חשבתי שראוי לעשות זאת על מנת להבין מה אני שר ואולי לנסות למצוא תשובה לשאלה האם ראוי להצמיד את שירת "אני מאמין" לשירת "התקווה".

מתברר שעל אף הנוהג לחלק את ההמנון לשני בתים, ההמנון מורכב ממשפט אחד בעל קשר לוגי של תנאי. פסוקית התנאי: כל עוד בלבב פנימה נפש יהודית הומיה ו(כל עוד) לפאתי מזרח קדימה עין לציון צופיה
רק אז…
המשפט העיקרי: עוד לא אבדה תקוותינו (איזו תקווה?) התקווה בת שנות (ה)אלפיים (מהי אותה התקווה?): להיות עם חופשי בארצנו (מהי ארצנו?) ארץ ציון וירושלים.

אני מבין מהניתוח התחבירי כי המסר שרצה להעביר כותב השיר (עוד בטרם הפך להמנון) שעל מנת לא לאבד את התקווה העתיקה שמועברת מדור לדור יש שני פרמטרים שעלינו לתחזק ("זכור ושמור"): (1) לשמור על המיית הנפש היהודית ו(2)לזכור להיות בציפייה מתמדת למדינה אשר בציון. עכשיו אני שואל את עצמי (וגם אתכם) כיצד קבוצת אנשים המורכבת מטלאים טלאים המשובצים בכל פינה על פני הגלובוס העצום יכולה לקיים את ה"שמור וזכור" הזה במשך כמה אלפי שנים ללא הואטסאפ או האינסטגרם, ואחרי אותם אלפי שנים גם לצעוד בדיוק לאותו המקום בתיאום מושלם ולבנות את מה שהצלחנו לבנות כאן "לתפארת מדינת ישראל"?!

התשובה המתבקשת היא אמונה. מהי אותה אמונה? בחרתי הפעם בספר המצוות לרמב"ם, מצוה א "היא הציווי אשר צוונו בהאמנת הא-להות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים". הרמב"ם אף כולל עיקר אמונה זה בשלושה עשר העיקרים במילים שכל יהודי מכיר ואף יודע לשיר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו". הרמב"ם מסביר לנו כי על כל יהודי להאמין שכל מה שקורה לו בפן האישי וגם בפן הלאומי הוא חלק ממכלול גדול הרבה יותר שאמור להגיע למצב של גאולה – ביאת המשיח, ו"אף על פי שיתמהמה" – גם אם זה נראה כאילו שהוא לא ממש מתכוון לבוא "עם כל זה אחכה לו שיבוא". על כן נראה לי כי שירת "אני מאמין" היא די טבעית לצד שירת "התקווה".

מתברר שאנחנו לא המגזר היחידי שיש לו "המנון" נוסף. גם חניכי תנועת "השומר הצעיר" שרים בטקסים מיד אחרי שירת "התקווה" את שירת "אני מאמין" שכתב המשורר שאול טשרניחוסבקי. מדוע הם שרים את אותו השיר המתחיל במילים "שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך…אאמינה גם בעתיד, אף אם ירחק זה היום, אך בוא יבוא. יישאו שלום אז וברכה לאום מלאום!"? את התשובה מספק מדריך צעיר מהתנועה: "אנחנו שרים את השיר הזה תמיד, בסיום כל טקס לאחר שירת ההמנון. ההמנון לבדו אינו מספיק לנו. הציפיות שלנו ממדינת ישראל גדולות יותר. לכן אנחנו מוסיפים תוספת קטנה משל עצמנו, כדי להזכיר לעצמנו את חובתנו הגדולה יותר, חובתנו כלפי השוויון המלא בין בני האדם. אין בכך רע, הרי אנחנו לא מוסיפים את זה להמנון עצמו ולא שרים את זה כחלק מהטקס. גם לא שרים בקול רם. זה הקול הקטן שלנו שמוסיף גם את ערך השוויון בין כל האזרחים לשירה הכללית."

מה שאומר אותו בחור צעיר הוא שאנחנו אמנם חיים במדינה אחת תחת המנון אחד, אך ה"אנחנו" הזה מורכב מלא מעט קבוצות, כאשר כל קבוצה מבקשת להעלות על נס את הגוון הייחודי שלה, את החזון שהיא מייעדת למדינה. מקסים בעיניי שיש חלקים באוכלוסייה שלא מסתפקים במובן מאליו, שלא מקבלים את הקיים כפי שהוא אלא מחפשים את הדרך להוסיף, לשנות, לקבוע רף גבוה יותר בדרך אל המצוינות ואל תיקון העולם. שירת ההמנון הפרטי לצד ההמנון הלאומי היא הדרך של הקבוצות השונות להביע את עצמן ולחנך את דור ההמשך ביחס לכוונות להמשך הדרך.

מנהל בית הספר התיכון בקבוצת יבנה, יאיר לסלוי, נדרש לסוגיה הזאת לפני כמה שנים והביע עמדה המתנגדת להצמדת כל שיר או המנון באשר הוא להמנון המדינה הסוגר טקסים לאומיים. לדבריו, תוספת כזאת פוגעת באחדות העם ובייחודיותו של ההמנון כערך המאחד את כל אוכלוסיית המדינה. יאיר מוסיף ואומר כי המהלך הטקסים אנחנו כבר משלבים את ביטויי האמונה והייחודיות שלנו. אנחנו מוסיפים לימוד משנה לזכר הנופלים אומרים "א-ל מלא רחמים" ומבקש שאת סוף הטקס נשמור אך ורק לשירת "התקווה" בדיוק כפי שעושים זאת כל אזרחי המדינה באותה הדרך ולא נתבדל מהם.

אני לא יכול שלא להסכים עם הטיעון החשוב המדבר על האחדות ועל הצורך שלנו באחדות, בטח בימים אלה כשהשיח הציבורי הוא יותר מפלג מאשר מחפש את המכנה המשותף. אני אפילו מסכים שבאירועים בהם יש אוכלוסייה מגוונת ולא אחידה, כמו טקסים עירוניים, צבאיים או כאלה המוניים המשודרים לכלל האזרחים, בהם באמת יש לשמור על אחדות ועל אחידות.  בבית ספר דתי המחנך גם לאמונה בקב"ה לא מן הראוי ששירת "אני מאמין" של הרמב"ם תושר כתוספת להמנון המדינה כחלק מהחינוך לאמונה או להבעת הגוון המיוחד לנו? מדוע אין לנו הזכות להביע בשירה צמודה זאת את המיית הנפש היהודית שלנו? באותה מידה אין לי כל בעיה שגם חברי "השומר הצעיר" יצמידו בטקסים הפרטיים שלהם את שירת "אני מאמין" של טשרניחובסקי אם זה גורם להם לייחד את עצמם ולהבהיר את השאיפה שלהם למדינה מתוקנת יותר. יותר מזה, אני חושב שאם אוכלוסיות נוספות במדינה, שההמנון כפי שהוא לא משקף את מצבם (כמו אוכלוסיות לא יהודיות), ירגישו נוח יותר לשיר את ההמנון ביחד עם טקסט נוסף שיגרום להם להרגיש יותר שייכות לחברה הישראלית, למה שנמנע זאת מהן?

יש לנו תקווה ויש לנו גם אמונה בתקווה הזאת. בנינו כאן מדינה לתפארת בארץ נהדרת. התברכנו באנשי מעשה שמחפשים להמשיך לעשות ולחנך לעשייה ברוכה. חילוקי דעות היו ועוד יהיו.  אם שירת "אני מאמין" (לרמב"ם או לטשרניחובסקי) או אפילו "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" היא חומר הבעירה של התקווה – אני בוחר שלא לוותר על השירה, לא של שירת התקווה ולא של שירת האמונה. אחרי הכול זאת רק העמדה שלי. לאנשי החינוך ולמובילי הטקסים בבתי הספר, הייתי מביא את השאלה הזאת לפתחם של התלמידים, להעלות בפניהם את השאלה הזאת, לשמוע את עמדתם בעניין ולתת להם להחליט כיצד הם היו רואים לנכון לסיים את הטקס שלהם. מעבר לחינוך לאמונה אני רואה בתהליך הזה גם חינוך ללקיחת אחריות חברתית ולקבלת החלטות מתוך שיקול דעת והתחשבות בכלל.

התקווה

ג. רשימת מקורות

בן אבויה, א. לשירת ההמנון. אתר צו פיוס. 1.5.2012

יואלי, א. פרופ' לנדאו לבני עקיבא: לשיר "אני מאמין" זה חילול הקודש. חדשות סרוגים. 25/4/12

הכהן, א. כיצד הפכה "התקווה" להמנון. הספרייה הווירטואלית של מטח. נצפה ב14/5/2016

שלושה עשר עיקרים. דעת – אנציקלופדיה יהודית. מכללת הרצוג. נצפה ב14/5/2016

 

 

 

הלו! עתיד, אנחנו כאן!

חוויה בכיתה
לפני כמה שבועות נתבקשתי להתנסות ביחד עם תלמידיי בבחינת בגרות ממוחשבת.
כידוע, משרד החינוך נערך להעביר את בחינות הבגרות מצורתן הנוכחית בעט ובנייר לבחינה ממוחשבת. כבר יש כמה בחינות כאלה (ביולוגיה ואנגלית, למשל), ועתה הבחינה בלשון עברית.

כמי שחובב התנסויות חדשות וגיוונים טכנולוגיים לא היססתי להסכים. אמנם חששתי מעט, מכיוון שטרם למדנו את כל חומר הלימוד, ובנוסף תלמידי יא אצלנו רק חזרו אתמול מגלות תורנית, אך בחרתי שלא לוותר על ההזדמנות.

הבוקר מילאה המשלחת הגדולה של ראמ"ה במשרד החינוך והשותפים בבניית הבחינה ובהערכתה את מסדרונות בית הספר, הכיתות קושטו במחשבים ניידים ובחשש מה התיישבו התלמידים מול קופסאות הברזל שידמו עבורם בחינת בגרות בלשון.

זה קרה וזה היה מדהים. הבחינה הייתה במבנה הרגיל והמוכר, אך השאלות ודרכי התשאול התאימו היטב להתנהלות בה מורגלים התלמידים בחיי היומיום שלהם במידע שהם צורכים ברשת האינטרנט. מעניין היה לראות את השליטה שלהם במחשב, בעכבר ובפונקציות שמערכת ממוחשבת מספקת למשתמש. הם שלטו בעניינים גם בלי הסברים מיוחדים או דפי הדרכה מדויקים.

והתגובות של התלמידים? חיוביות בהחלט.
האמירה החד משמעית שהשמיעו הייתה, כי הרבה יותר נוח ונעים להיבחן בצורה כל כך ידידותית ורגילה לחיים האמתיים. רוב התלמידים דווחו כי הקריאה מתוך המחשב המדמה קריאת טקסטים באתרי אינטרנט רגילים לכל דבר הייתה חוויה טובה יותר מקריאה בדפים רגילים. אמנם היו תלמידים מעטים שהיו מעדיפים דפי מאמרים פיזיים על מנת להדגיש ולכתוב הערות בגוף המאמרים, אך רובם דיווחו כי הכלים במחשב הספיקו לצורכיהם.

אני שמח שבשנים האחרונות נהגתי ליצור לתלמידים הזדמנויות ללמידה מול מחשב. אני מאמין ששילוב למידה באופן זה הכין אותם במידה מסוימת לסוג כזה של שאלות, לכתיבה דיגיטלית ולהתמצאות ברזי המחשב גם במשימות למידה איכותיות. 

אנחנו כבר כאן. זה לא ידלג מעלינו. מחובתנו, מחנכים ומורים, לדאוג להכשרת התלמידים שלנו לעבודה איכותית בסביבה חדשנית, לאתגר אותם במשימות מותאמות לסביבות שבהן הם חיים ופועלים גם מחוץ לכיתה, לזמן להם למידה משמעותית (ולא בציניות) בעלת ערך לטווח ארוך יותר מהצלחה בבחינות ידע.

בחינות הבגרות בשנים האחרונות ואלה הממוחשבות יוצרות את הצורך לשינוי,ו מהוות עבורנו המורים תמרור 'פנייה חדה לפניך' ואולי גם בקשה ל"חישוב מסלול מחדש".

הלו, עתיד, אנחנו כאן!

התמונה של ‏יניב סננס‏.

 

ועכשיו חברים שלי עושים Google

אחרי החוויה שלי מהשנה שעברה באקדמיה למורים של Google, יש לא מעט חברים שהחליטו שגם להם מגיע. הם הגישו מועמדות, עברו את תהליך הקבלה, הוכיחו כי הם אכן יכולים ואו-טו-טו יוצאים לדרך במחזור קיץ 2016 של האקדמיה.

"ומה עכשיו?" – הם שואלים.
"איך מתכוננים לאקדמיה?"
"מהם הטיפים שלך?"

יכולתי לומר כמו לא מעט פעמים "העיקר שתהיו אתם ותיהנו מכל רגע", אבל הפעם אני חורג ממנהג מגונה זה ואנסה לפרק את 'תהיו אתם' ו'תיהנו' להצעות מעשיות.

  1. הלו…ציפיות יש רק לכרית – נכון שGoogle הוא לא רק מנוע חיפוש, ומיד צפים ועולים כלים טכנולוגיים, Gmail, Maps, YouTube, Drive ועוד. אך לא בכלים אתם הולכים לעסוק אלא בהשראה, השראה ועוד השראה. אל תחשבו על עושר של כלים ושל פעילויות שתקבלו להפעיל בכיתות מיד בתום החופשה. הניחו לציפיות ובואו נכונים להקשיב, לקבל להשמיע והחשוב ביותר להתמלא בהשראה. האמינו לי – זה כבר יעשה לבד את העבודה.
  2. הפעילו סנסורים ברמת רגישות גבוהה – במהלך הימים האלה בכל רגע נתון יחלפו מעל לראשיכם ענני השראה. יהיו לכם ימים מלאי עננים כאלה (מעוננים?!). חשבו מראש על כלי שתפקידו יהיה 'לוכד העננים' לאחר שמילאתם ברעיונות, ברגשות, בהצעות, בתמונות ובחזיונות. זה יכול להיות עפרון ומחברת המסורתיים, Keep, Evernote, Flinga או כלי רשימות שיש לכם בסמארטפון. החשוב ביותר לדאוג שכל מחשבה ורעיון ייכתבו במקום שבו בקלות תוכלו לשלוף אותם לשימוש מיידי או עתידי או לסוף היום כמו בהצעה מס' 4.
  3.  אל תדלגו על מינגלינג (הִתְחַבְרְרוּת) – אתם הולכים לפגוש הרבה אנשים. לא מעט מהם יהפכו להיות אפילו חברים שלכם. נצלו כל דקה להכיר עוד ועוד עמיתים לאקדמיה, אנשי צוות, מרצים וגם בוגרים שיבואו לבקר. כל אחד נמצא שם בדיוק מהסיבה שאתם שם; כי יש משהו מיוחד שמניע אותו. הכרויות אלה יחשפו בפניכם עולמות חדשים ואפילו רעיונות נפלאים לשיתופי פעולה (לא לשכוח לכתוב ב'לוכד העננים'). ספרו למה אתם שם, מה מוביל אתכם, מה עשיתם ומה אתם מתכננים לעשות, אך אל תשכחו גם להשאיר זמן להקשבה.
  4. תעדו ובצעו רפלקציה (הִדְהוּד) בתום כל יום – אחרי יום עמוס אתם בדרך הביתה. מי ברכבו הפרטי ומי ברכבת (עדיף). התרווחו לכם על הכיסא ובחיוך מרוצה העבירו לכם בראש את כל החוויות ואת כל ההיכרויות. בשלב הזה אני מציע לכתוב יומן רשת (בלוג) בו תתעדו את שלושת הימים. אתם יכולים לפתוח את 'לוכד העננים' ולהיזכר בקורות אתכם ועל פיו לכתוב את היומן. היומן יכול להיות אישי ולא לפרסום, אך אני מציע דווקא כן לשתף בין החברים או ברשת; יש בשיתוף יכולת להפיק תוצר משמעותי יותר ואולי גם מחייב. בנוסף לכך, אי אפשר לדעת מי מבין הקוראים לפתע יאיר את העיניים בנושא שלא חשבתם עליו או יציע רעיון לשיתוף פעולה.
    עבור כלי לתיעוד אפשר לפתוח בלוג (Blogger,  wordpresswix) או אפילו בadobe spark (מדריך).
  5. כן, היו אתם, ותיהנו! – אחרי כל זה אני מרשה לעצמי בכל זאת לכתוב את ההצעה המובנת מאיליה. אפשרו לעצמכם להיות כפי שאתם, ותנו לחברים ליהנות ממה שיש לכם להציע, הרי לא סתם הגעתם להיות שותפים באקדמיה למורים של Google.

אני מקנא בכם!

לכן אבוא לפגוש אתכם ביום שני.

בהצלחה!

 

ללמוד לשון בWhatsApp

כשאנחנו רואים את התלמידים שלנו או את הילדים שלנו מתעסקים WhatsAppבסלולרי שלהם, מחייכים או מופתעים אנחנו מניחים ששוב הם מבזבזים את הזמן על שטויות או על שיחות סרק עם חברים ברשתות החברתיות או בWhatsApp. אם נודה על האמת, כמעט כמונו.

מורים פותחים קבוצות WhatsApp עם התלמידים שלהם, מכיוון שמדובר באפליקציה נוחה להעברת מסרים מידית או להודעה על פעילות או לאן להגיע בעוד חמש דקות, והסיבה הטובה מכולן היא שכולם רואים אותה.

השנה מצאתי את עצמי עושה מעשה נועז ושולח בקבוצות התלמידים אחרי שעות הלימודים שאלה בנושא הלימוד, או אפילו חידה נחמדה על ידע עולם. מתברר שהתלמידים דווקא מגיבים באופן חיובי ליוזמות האלה ויש אפילו תלמידים ששואלים בעצמם. מבין השורות של התכתובות האלה אני שם לב למאמצים שלהם לכתוב בתשומת לב יתירה בקבוצה עם המורה מאשר בקבוצות אחרות.

מעניין לדעת כל פעם מחדש, כי גם תלמידים שלא משתתפים באופן פעיל בשיח הזה קוראים אותו ולומדים ממנו.

למידה לא מתרחשת רק בכיתה. למידה מתרחשת בכל מקום ובכל זמן, כן וגם בWhatsApp.

מוזמנים לשתף בתגובות…

 

התקשוב ואני

תמיד הייתי סקרן. את הסקרנות הזאת מילא העולם עם מהפכת האינטרנט והמידע, אך לקח לי זמן לגלות את הפוטנציאל הגלום בו לטובת למידה והוראה. לפני כשבע שנים התחלתי את תקופת החינוך וההוראה בבית הספר. בדיוק בשנה שבה הוטמעה בבית הספר מערכת ניהול בית הספר, משו"ב.

כמו תמיד לחצתי על כל כפתור אפשרי, התנסיתי, בניתי, יצרתי וגם הרסתי. למדתי את רזי המשוב לפרטי פרטים ואף שלחתי למנהלי המערכת הצעות לשיפור ולייעול. כל זה היה ברמת ניהול הכיתה מהעיניים של המורה. עד שיום אחד גיליתי את כפתור ההפניה לmoodle. לחיצה על הכפתור פתחה מולי עולם חדש ומסקרן של ניהול מערכת הלמידה. גיליתי שאני יכול לאפשר לתלמידים שלי גישה לכל חומרי ההוראה שלי בקלות, ואם חומרי ההוראה יכולים היו להיות בידיהם עוד קודם הצילום שלי והבאתו לכיתה, אז מדוע לא לעשות בו שימושים יעילים יותר?
ההתנסות הזאת פתחה עבורי עולם קסום של טכנולוגיה. הלכתי לכל הרצאה או מפגש מורים שעסק בנושא. הכרתי כלים נוספים ואינסופיים לייעל את העבודה שלי ואת הלמידה של התלמידים.
מנהלת בית הספר הודיעה לי יום אחד שנרכש "לוח חכם", וההחלטה היא שהוא יוצב בכיתה שבה אני מלמד. בכל בית הספר יש לוח חכם, מחשב ומקרן וכל האוצר הזה אצלי בכיתה. גם כאן כמו קודם, לחיצות, ניסיונות, הצלחות וטעויות.
קיבלתי בבית הספר את תפקיד רכז התקשוב ומשם גם פניתי להדרכת תקשוב במחוז בו אני עובד. תוך כדי עבודה ותקשוב ובאיחור של עשרים שנה מצאתי את התחום שבו אני רוצה ללמוד לתואר שני וכל עשיתי.

נהניתי מאוד בתקופה הזאת, וכבשתי פסגה ועוד פסגה, הצלחה ועוד הצלחה. הכל היה טוב ויפה ובכל זאת הרגשתי שחסר משהו. היכנשהו באמצע הדרך הבנתי שבכיתה המורה לא צריך להיות טכנולוג אלא בעיקר פדגוג. הכלים הדיגיטליים הם לא העיקר בעבודתו של המורה המתוקשב וגם לא של המורה מן השורה. מה שחשוב ביותר אצל המורה הוא הפדגוגיה שהוא רוצה להביא לכיתה, ההחלטה על דרך הלמידה המשמעותית ביותר שהוא יכול לספק לתלמידיו. את הפנטזיות הפדגוגיות האלה ניתן להגשים גם באמצעות טכנולוגיה, וכאן, בדיוק כאן נכנס המקום לטכנולוגיה ולתקשוב.

בדפים הבאים אנסה לתאר מהתהליכים שאותם אני חווה ואולי גם כמה מהתוצרים שאני חושב שיש בהם לעניין אתכם.
יניב

למה תנ"ך, למה?

בית ספר חדש, כיתה חדשה.

אני לא מכיר את התלמידים, אז החלטתי להכיר אותם בדרך קצת שונה, ועל הדרך גם לגרום להם להשמיע לעצמם, מדוע, בעצם, ללמוד תנ"ך.

מוזמנים לצפות בתהליך ברוג'ום מיוחד שערכתי.

// מהו התנ"ך בשבילי – פעילות פתיחה בכיתה י

שומרים על התהליך

במסגרת מיזם הכתיבה בכיתות יא התלמידים יוצרים תיק עבודות המבטא את תהליך רכישת מיומנות הכתיבה.

בתחילת התהליך התלמידים מתנסים בכתיבה חופשית, חווים את הקושי משלב הפקת הרעיונות לכתיבה ועד לכתיבת מאמרים במטרה לשכנע את הקוראים שלהם. מיזם הכתיבה נועד ליצור לתלמידים מסגרת לא מלחיצה (כמו בבחינות הבגרות) למחשבה וליצירתיות תוך דיאלוג שוטף עם מנחה הכתיבה (המורה) ועם עמיתים לספסל הלימודים.

20140911_172630

הכתיבה מתועדת בתיק עבודות כרונולוגי בו התלמיד רואה את התמורות שחלות באופן הכתיבה שלו. הציון בסוף התהליך ניתן על ידי מנחה הכתיבה ומביא בחשבון את כל תהליך הכתיבה על ידי התיעוד בתיק העבודות.

אז אתם מבינים שהתהליך שעוברים התלמידים הוא מחייב ולא פשוט בכלל. על זה נוסיף את הצורך תיעוד ובשמירה על כל פיסת נייר שנכתבה תוך כדי תהליך. ניסיתי לחשוב על כלי שיכול לעזור לתלמידים לתעד את הפעילות שלהם, ולי, כמורה, להיות נגיש לפעילות שלהם מבלי לסחוב את תיקי העבודות שלהם או לחפש אותם במקרה הגרוע.

כאן בא לעזרתי מערכת ה-MOODLE שאני אוהב, וגם הפעם המערכת לא אכזבה.

את התהליך אני מדגים בסרטון הבא:

תודה על תשומת הלב.

אגרון מושגים בעברית

או-טו-טו בגרות בלשון לכיתות י'.

אני מלמד לשון בבית הספר, ומגיש תלמידות ותלמידים לבחינות הבגרות בשני השאלונים. למדנו המון במהלך השנה, התנסינו בתרגילים שונים, ואף חווינו חוויות מעניינות (יותר או פחות).  נושאי הלימוד והבחינה בכיתות י' מתחלקים לארבעה נושאים שהקשר ביניהם הוא הדוק: הבנה והבעה, אוצר המילים והמשמעים, תחביר ומערכת הצורות.

לקראת פסח ולקראת סיום הלמידה חשבתי, שרצוי לתת לתלמידים "מבט על" בנושאים אלה, ולתת להם הזדמנות לערוך סקירה של כל החומר הנלמד תוך כדי זיהוי החזקות האישיות מול הנקודות הדורשות חיזוק, ואולי גם הזדמנות נוספת ללמידה.

בפעילות התמקדתי בעבודה שיתופית בין התלמידים על מטלה מאתגרת, שבסופה תוצר שיתופי רלוונטי ללומדים.

על כל התהליך ודוגמה מהתוצר ניתן לראות בקישור זה (מצגת prezi)  

אני משתמש במערכת moodle לניהול הלמידה בכיתה, ובתוך המערכת בחרתי בכלי "אגרון מונחים" המאפשר להגדיר מונחים בתחום הנלמד, בדומה למילון מורחב. הגדרתי את האגרון לשימוש התלמידים ונתתי להם את האפשרות להוסיף מונחים ולערוך אותם בעצמם תוך יצירת מידע מורחב על המושגים בדומה לפריטי תוכן בויקיפדיה), לשימוש כמאגר ידע, קישורים רלוונטיים, מצגות או תרגילים.
image

אשמח לשמוע מה אתם חושבים!

יניב